למה אני מבשל

למרות שמטבח תמיד היה שם ברקע, לקח לי דיי הרבה זמן להבין שיש משהו ביני ובינו.  עד שהגעתי לגיל 21, לא הייתי סגור בכלל על הכיוון והדרך שבה אני עתיד לצעוד.

בילדותי הייתי תולעת ספרים, נהגתי לצלול לעולמות של ספרי פנטזיה ולבלות הרבה זמן מול משחקי תפקידים ממוחשבים (זה עדיין קורה). באותה תקופה גם התחלתי לבשל לראשונה: זה התחיל מ'מנה חמה' בטעם אטריות עם פטריות: ללמוד כמה מים צריך להוסיף ומתי לערבב כדי שכל האטריות תתבשלנה בצורה אחידה והטעם יהיה אחיד לאורך כל המנה, המשיך למלאווחים ופתיתים ומשם לבטטות תפוחי אדמה אפויים.

בחטיבת הביניים והתיכון נכנסתי חזק לקטע של כושר ואמנויות לחימה, ובמקביל לשירותי הצבאי התחלתי לעסוק במסאז'ים וטיפולים הוליסטיים, אך פציעה בפרק כף היד מנעה ממני להמשיך לעסוק בתחום. משם פניתי למוזיקה: למדתי לתפעל ולהשתמש בתוכנת המוזיקה קיובייס, ויש לי כמה יצירות מגירה נחמדות למדי. אחר כך החלטתי שצריך לעבוד על כישורי התקשורת, מה שהוביל לקורס בתקשורת בינאישית. בעקבות עצתו של אחד המדריכים שם, הצטרפתי לקבוצה שתרגלה יוגה מדי שבוע.

יום אחד, תוך שיטוט בפורומים ברשת, הבחנתי במודעה הבאה: "רוצה להשתתף בתוכנית ריאלטי עם בחורות יפהפיות?” בוודאי שאני רוצה. שלושה אודישנים, תחקיר עומק ו-ועדת סטיילינג לאחר מכן (כן, הלבישו אותנו) מצאתי את עצמי כמתמודד בתוכנית היפה והחנון, בתור חנון, לא פחות ולא יותר.

ההשתתפות בריאלטי זרקה אותי לסיטואציות המלחיצות ביותר עימן התמודדתי עד אותה תקופה. בפורמט התוכנית 'משודכים' יחד זוגות של 'יפות', בנות נאות אשר ניחנו ב"יופי וזוהר", אשר עולמן סובב סביב בגדים, איפור, תכשיטים ובחורים מלאי סטיפות, ו-'חנונים', אשר מבלים את רוב זמנים מול ספרים, סרטי מדע בדיוני ומשחקי מחשב.

החוויה שלי שם הייתה דיי מהממת, ולא בקטע טוב. צוותתי לבת זוג מטיפוס שונה בעליל מכל הבנות שהכרתי בסיטואציות יותר שפויות לפני כן, וקשה לומר שהסתדרנו. למזלי, היינו הזוג הראשון להיות מודח, אבל לאחר החזרה הביתה נכנסתי לדאון כבד למדי, ובקושי יצאתי מהבית בשבועות לאחר מכן, טרוד במחשבות של מה הייתי יכול לשנות, ומה הייתי עושה אחרת.

כתוצאה מהחוויה, צללתי לעולם היוגה. לגמרי במקרה, המאסטר של השיטה אותה תרגלתי הגיע לביקור בארץ, והתמזל מזלי ויכולתי להגיע לפגישה פרטית איתו. לאחר שיחה קצרה, המאסטר אבחן אילו מהצ'קרות שלי פעילות ואילו לא. בפשטות, הוא אמר לי שצ'אקרת הלב שלי – המרכז האנרגטי המקושר לאהבה, חמלה ונתינה – היה חסום. מבחינתי, היישום הפרקטי לדבריו היה: עשה את הדברים שאתה אוהב.

נדרשו לי שני חודשים של מדיטציות וכמה נסיבות לא צפויות כדי להירשם לקורס לבישול ביוני 2008. זמן קצר לאחר מכן התחלתי לעבוד כטבח פס בר במסעדה בהרצליה.

בין בונים (כרטיסי הזמנה למנות שצריך להוציא), זמני הכנה וחומרי גלם, התחלתי להרגיש משהו שמעולם לא הרגשתי בעבר. עצם הבישול ריגש אותי, דחף אותי, ועזר לי למצוא דרך חדשה לחלוטין לבטא את עצמי. התחלתי להזמין חברים לארוחות ערב פרי כפי, לשאוב תוכניות וספרי בישול וללמוד כל מה שאפשר על העולם הקולינרי.

היופי שבמטבח הוא שאתה יכול לקחת משהו רגיל לחלוטין ולהפוך אותו למיוחד. הבישול הוא גם מדע וגם אמנות, ואחד הדברים שמניעים אותי להמשיך ולחקור הוא שככל שאני לומד יותר, אני יודע פחות. זוהי ממלכה של יצירתיות, דמיון ועונג – מקום בו העבר לא משנה וכל מה שחשוב הוא ההווה של הרגע הזה.