המדריך לטיפוח המזווה: חומרי הגלם הכי נשכחים

קניתם אותם פעם אחת כדי להכין מתכון מסוים, ומאז הם בוהים בכם בכל פעם שאתם פותחים את הדלת של המזווה או המקרר. לא עוד! קבלו רעיונות יצירתיים לחומרי הגלם הנשכחים ביותר. להדפיס ולשמור 😉

קר בחוץ. ממש קר. מצד אחד זה טוב. אני אוהב שקר. אני מעדיף חודש של קור על פני יום אחד של חום 35 מעלות זיעה קרם הגנה לחות בכל מקום. מצד שני.. ממש לא מתחשק לצאת מהבית. לי זאת לא בעייה, אני עובד מהבית! 😀 אבל עדיין, צריך לאכול משהו.. אז מה עושים? פותחים את המזווה. בהרבה מקרים אפשר למצוא בו אוצרות של ממש: מוצרים של תרבויות רחוקות שניסיתם פעם להכניס הבייתה, קטניה נהדרת שמחכה בסבלנות, או קמח מעניין שיכול להפוך בהרף עין לפנקייק או עוגה.

בתחילת השבוע שאלתי בעמוד הפייסבוק מה המצרכים שמחכים אצלכם וקיבלתי המון תשובות. חלקן מפתיעות וחלקן גם נמצאות אצלי במזווה וממתיינים לתשומת לב. אז בלי עוד הקדמות, קבלו את הרשימה והרעיונות :] ואם יש לכם רעיונות להוסיף או רוצים לראות חומר גלם נוסף נכנס לרשימה, רק תגידו בתגובות, בפייסבוק בהודעה פרטית או ביונת דואר.

האסיאתיים

אטריות אורז – הם מבין החומרים שממש קל להשתמש בהן אבל ממש קל לשכוח. בבית אנחנו מכסים חבילת אטריות אורז דקיקות במים רותחים, מכסים ומשהים ל-5 דקות, ואז פשוט מוסיפים רוטב סויה ואוכלים. אפשר לשלף אותן במקום אטריות חיטה בפעם הבאה שאתם מכינים מוקפץ, או לשלב עם ירקות טריים ולהפוך לסלט, וכמובן לשלב את המילוי בתוף דפי אורז. הן יעבדו גם במקום ספגטי ברוב המתכונים ויכולות להחליף אורז לבן כתוספת בתיבול עדין.

דפי אורז – פעם ניסיתי להתחכם עם דפי האורז, וניסיתי לחתוך אותם, בתקווה לקבל מעין אטריות עבות לשילוב בסלטים. זה ממש לא עבד 😛 קיבלתי גושים דביקים שהזכירו יותר סילחיקון שממש לא היו מעוררי תיאבון. השימוש הברור בהם הוא לגלגל אותם ביחד עם כל מיני ירקות, ובאמת שהירקות האלו לא חייבים להיות מתובלים או מסובכים ליצירה – נגיד גזר חתוך לגפרורים, עלי חסה חתוכים לרצועות ונבטים וזהו, סגרתם עניין. מעבר לכף, הדפים יכולים לשמש לקנלוני – נגיד במילוי ריקוטה ואפויים ברוטב בשמל.

דפי נורי – הסושי היה נחמד לערב אחד, ומהחבילה של האצות איתן גלגלנו נשארנו עם מלא יריעות ירוקות בטעם דגים. בשנייה שאריזת הנורי נפתחת מתחילה ספירה לאחור – שכן הדפים סופגים לחות מהאויר ונהיים לא יעילים לגלגול סושי. מה עושים? מארק ביטמן, כתב האוכל של הניו יורק טיימס, מציע (בסרטון עם פתיח מוזר ביותר) להכין מהם צ'יפס פריכים במיוחד: מניחים דף נורי על קרש חיתוך, מברישים חצי ממנו בעדינות במים, ממליחים במלח גס ומקפלים לחצי, ואז חותכים לרצועות ומעבירים לתבנית עם נייר אפייה. קולים בחום נמוך של 120 מעלות 10 דקות עד שהן נהיות פריכות, ואת זה מנשנשים מול האח.

טפיוקה – היא נקודת תורפה גם שלי. בעבר שיתפתי כאן מתכונים של השפית סוואלי אלדר לקינוח וסלט עם הפנינים בעלות המרקם הג'לטיני, והרשת מציעה עבורן שימושים בעיקר בעולם המתוק: למשל הפודינג של עוגיונט. עם זאת, חיפושים עקשניים יובילו אתכם ללביבות טפיוקה ותפוחי אדמה.

אבקת וואסאבי – היא ליתר דיוק חזרת מיובשת בצבע ירוק, וככה צריך לחשוב עליה כשרוצים למצוא לה שימושים נוספים מלבד ממרח ירוק לצד הסושי. ברגע ששוברים את הקופסה היפנית, אפשר לחשוב עליה בתור תוספת שתיתן בעיטה חריפה למיונז ומטבלים שמנוניים, ואפשר להפוך אותה אפילו לחמאה מתובלת! שאותה אפשר לשים מעל דגים צלויים וירקות או למרוח על החלה של שבת 😀 אישית הייתי לוקח אותה גם לעולם המתוק, ומכין גלידת וואסאבי. אבל זה רק אני :]

קומבו – היא האצה החיונית לדאשי, ציר הדגים המסורתי היפני. מעבר לשימוש המסורתי, ניסיתי אותה פעם בסלט ולא ממש התרגשתי – היה לה מרקם מאוד גס ופחות מגניב. אתר Thekitchn השווה ממליץ לשלב אותה (מעבר לצירים יפניים) גם בכל פעם שאתם מבשלים שעועית– לפי המתואר שם האוממי  שבאצה עוזר לשעועית להתרכך יותר מהר. חתיכה קטנה של קומבו תוסיף עוד מימד טעם לתבשילי ירקות (עדיף כאלו שדורשים פחות מחצי שעה של בישול). כמו כן מציעים שם לקלות אותה במחבת, לטחון לאבקה דקה ואז להשתמש בה כמו שהייתם משתמשים במלח, רק עם אוממי!

אצות וואקאמה – הן באמת פלא רב תכליתי. אותן הייתי משלב במנות עם פטריות – ממרקים (אפשר גם עם מיסו) ועד פסטה ברוטב שמנת פטריות  (כן!). מלבד זאת האצות האלו צריכות רק השריה קצרה כדי להתרכך ואז הן נהדרות בסלטים – למשל בנוסף או במקום התרד בסלט העדשים הזה. במחשבה נוספת, האצות האלו ישתלבו נהדר בכל מיני מרקים שאינם טחונים – ממרק עדשים וארטישוק ירושלמי ועד למרק אורז ירוק.

אורז סושי – ראו אורז לריזוטו.

ממרח מיסו – הרבה יותר שימושי ממה שאתם חושבים. הוא טוב למרינדות לדגים ולמרקים, ולא רק כאלו בכיוון האסיאתי. אני הייתי נותן למיסו הזדמנות במרק הכתום הבא, ביחד עם עדשים. בעבר הרחוק (לפני 800 שנה) השתמשו באזור הים התיכון בממרחים דומים שנקראו מורי. בהמשך הדרך באו הצ'ילי והעגבניות והדיחו אותם, אבל קבלו כעת לגיטימציה היסטורית להוסיף מיסו כמו שהייתם מוסיפים מלח או רוטב סויה. צ'זיק ממליץ פשוט לדלל את המיסו המים חמים ולשתות כמרק, ומציין כי תכולת הויטמינים הגבוהה וטעמו העמוק והמלוח לא מחייסים שימוש בתוספת נוספת. ואם אתם אמיצים באמת, תנסו את הטירמיסו של גל מפתיתים  :]

מירין – הוא עוד מרכיב יפני שיכול להחזיק לעד במזווה. הוא נוצר כשמתסיסים אורז עם סוג של עובש שנקרא קוג'י, שהופך את העמילנים שלו למתקתקים ומעט אלכוהוליים. במטבח המירין הוא חבר ברטבים מלוחים ויכול לבוא במקום יין לבן במתכונים רבים, למשל רוטב שמנת/קרם קוקוס – שימו לב להשתמש בכמות קטנה (2 כפות ככה לרוטב עם מיכל שמנת אחד) ולתת לו להתאדות לפני שמוסיפים את שאר המצרכים למתכון.

מחית קארי – מורכבת מתערובת של פלפל צ'ילי, למונגראס, עלי קפיר ליים, גלנגל ועד תבלינים תאילנדיים. יש לה חיי מדף ארוכים (בעיקר לגרסה האדומה) וכדי לפתוח את הראש לגביה, צריך לנתק אותה מחלב הקוקוס ומתאילנד, ולחשוב סחוג! (אגב סחוג תימני הוא קארי ירוק עם פחות מרכיבים ואופן הכנה כמעט זהה) היא מתערבבת נהדר במטבלים – נגיד שמנת חמוצה או מיונז, ומוסיפה חריפות ועומק לכל רוטב עגבניות לפסטה. גם היא הולכת מצויןם במרקים כתומים.

רוטב דגים – הוא אחד מהנוזלים הכי פחות משומשים שיש – כי הוא: 1. דומיננטי 2. בטעם של דגים. בתאילנד משתמשים בו במקום מלח, ואנחנו פשוט צריכים להתרגל :] אני אוהב לשלוף אותו בכל פעם שאני ש מוקפץ על האש, ואני שם אותו בחילת הבישול כדי שהדגיגיות תהיה פחות מורגשת במנה הסופית. בכללי אפשר לומר שאפ במנה שלכם יש דגים – בין אם מרק דגים או קציצות דגים ברוטב עגבניות, רוטב דגים רק יתרון ואפילו ישתלב נהדר.

ג'ינג'ר – בקלות מוצא את עצמו מוזנח, אבל כל מה שצריך זה לגרר אותו דק על פומפיה ולהוסיף לכל מה שמתבשל ארוכות, בעיקר על בסיס עגבניות. בתבשילי בשר ועוף הוא מוסיף טעם פיקנטי חמקמק. ואם יש לכם כמות גדולה אפשר פשוט לסכר אותו – ממליץ בחום על המתכון של רונית צין קרסנטי מתוך הספר כישופי סוכר.

שמנים:

שמן שומשום – הוא חומר טריקי – יותר מדי ממנו והוא משתלט על המנה, אבל כמות מדודה תיתן טעם קסום , אגוזי ועמוק. הוא משתלב מצוין בטחינה, שהיא גם ככה שומשומית ואגוזית בפני עצמה, או כשמן לטיגון של מנות אסיאתיות – במילים אחרות לא רק בסוף הכנת המוקפץ אלא גם בתחילתו.

שמן קוקוס – הוא שמן פלאי בזכות יכולתו להיות מוצק בטמפרטורת החדר, בשונה מ99% משאר השמנים מהצומח. הוא גם מוסיף טעם קוקוסי עדין, ומעבר לשימוש בו לדברי מאפה על תקן החמאה (המרה של 1 לאחד בכמעט כל המתכונים – נהדר במאפים על בסיס בצק פריך כמו קרמבל למשל), מצאתי אותו טוב גם לטיגון רדוד של קציצות ולביבות (נכון הוא יקר, אבל אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא כבר בוהה בכם מהשיש ולא שאתם קונים אותו במיוחד :] ).

המתוקים:

רכז רימונים – חומר גלם נהדר, אני אוהב אותו במיוחד בסלטים בגלל החמצמצות שלו – מזלפים כמה טיפות מעל טאבולה או מערבבים לויניגרט. נסו אותו במתכון כאן במקום הדבש ותקבלו רוטב שהולך עם כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה, עוף ודגים.

ריבות – קניתם או השקעתם מזמנכם והכנתם ריבה שווה. עכשיו מה עושים איתה? הפתרונות המובנים מאליהם הם בעולם המתוק – שימוש למילוי עוגיות בצק פריך, מעורבבת אל עוגות בחושות או כרוטב לפנקייק, אבל גם בעולם המלוח יש לה שפע שימושים. אני מאוד אוהב להוסיף כף ריבה כשאני מקפיץ כבדי עוף, שמקבלים בשמחה את המתיקות שיש בה.

תמרהינדי – ייחודי בקרב המתוקים כי הוא גם חמוץ מאוד,תודות לתכולות גבוהות של חומצה מאלית וחומצה טרטרית. משתמשים בו המון במטבח התאילנדי (פאד תאי וסלט פומלה למשל) ההודי (צ'אטני מתוק ומתובל, תבשילי קארי) ומטבח הסורי, שם הוא משמש כתיבול למנות בשריות שונות. אבל הדרך הכי קלה להשתמש בו היא הדרך המקסיקנית שנקראת אקווה פרסקה – לדלל כף ממרח תמרינדי עם מים ואז במים האלו להשתמש לשייקים של פירות בטעם עמוק ומספק.

קטניות:

מאש – עם מאש, השעועית שממנה יוצאים הנבטים הסיניים, לא צריך להסתבך – פשוט מרתיחים במים כמו פסטה (לא חייבים להשרות) ואחרי שהתרככה מערבבים בסלטים עם עשבי תיבול או מוסיפים קצת למוקפצים או מנות פסטה.

עדשים כתומות – אצלי עדשים כתומות הן הראשונות להיעלם מהמזווה – בגלל שהן מתבשלות מהר ומביאות הרבה טעם למסיבה. במבט לאחור אני רואה שלכל שלב בבישולן כבר הבאתי מתכון: בבישול קצר הן טובות לסלט, בבישול בינוני מג'דרה , בבישול ארוך הן הופכות לחומוס (שאתם חייבים לנסות!!!) ובבישול ממש ארוך מרקים מלאי טעם. לא לשכוח בכל בישול של עדשים להוסיף להם מעט חומציות – מלימון או מחומץ, שתקפיץ להם את הטעם.

חומוס ושעועית – אני אוהב לבשל את החומוס והשעועית ולשמור בשקיות קטנות בפריזר, ואז הם מוכנים בהתראה של הפשרה זריזה במיקרו להפוך למסבחה או מחלוטה, להצטרף לפסטות או מוקפצים (נסו אותם בפאד קפאו! ) וגם בסלטים שונים.

דגנים ופסטה:

דוחן – הוא חומר גלם שקצת התאכזבתי ממנו. בפעמים בהם השתמשתי בדוחן – פעם אחד בשלמותו בדייסה ופעם אחרת כקמח לבלילת פנקייק, הוא הפך למריר והתוצרת שהניב הלכה לפח. הפעם היחידה שבה הייתי מבסוט עליו היא כששמתי גרגרי דוחן מעל לחם שאפיתי, הווה אומר שכדאי לקלות אותו במחבת ולהוסיף כקישוט לסלטים או מנות פסטה ומוקפצים, ואפילו מעל פולנטה.

קמח שיפון – הוא בעייתי ליצירת לחמים כי כמעט ואין בו את הגלוטן הנדרש להמתחות הבצק. לחמים שמכינים מנו יוצאים דחוסים הרבה יותר מעמיתיהם מבוססי החיטה ולכם הוא מצטרף אליהם בכמות של עד 50% ברוב המקרים. מעבר ללחם, הוא טוב לעוגות בחושות ופנקייקים.

קמח אורז – מעבר להיותו מרכיב חיוני לבלילת טמפורה, קמח אורז יכול להחליף קמח לבן ברוטב בשמל ולהצטרף לכל בלילה שמכינים – למשל בפנקייקים – זה מהבלוג The roasted root נראה נהדר – אגב אני חוזר על פנקייקים כי הם דרך ההכנה הכי מהירה שיש לשאריות קמחים.

סובין חיטה – הוא החלק הבריא של החיטה שמסירים כדי שהיא תוכל להפוך לקמח לבן נוח לשימוש אך דל ערך תזונתי. הסובין הוא ברובו סיבים תזונתיים, שיכולים להשתלב בכל מתכון אפוי שאתם מכינים – מעוגה בחושה ועד קמח.

אורז לריזוטו – הוא הרבה יותר רב גוני משמו. הוא נותן סמיכות נהדרת למרקי עגבניות, ואם מבשלים אותו בחלב עם קינמון מקבלים קינוח חורפי שהאנגלים יקראו לו רייס פודינג והערבים יקראו לו סוטלץ' (הגרסה הערבית הייתה קודם). את האורז אפשר גם להשרות במים ולטחון כדי לקבל חלב אורז ולבסוף אורצ'טה. היתרון הגדול באורז זה, ששייך למשפחת האורזים העגולים, הוא שהוא לא מתקשה לאחר הקירור, ואפשר להרתיחו כאילו היה פסטה (מתחילים לטעום אחרי 10 דקות בישול ומסננים כשהוא רך אבל לא לגמרי) ואז לשלב בסלטים שהם בדרך כלל מבוססי קטניות כמו זה  או זה. כל הנאמר כאן תקף גם לגבי אורז לסושי.

שבולת שועל אינסטנט – שבולת שועל היא לטעמי אחד מחומרי הגלם שהכי ראויים ליותר כבוד מתשומת לב. שבולת השועל לבישול מהיר יעילה במיוחד לשפע שימושים קולינריים, ואני מרשה לעצמי לצטט את עצמי (המקור כאן) : היא מוכרת מאוד בזכות המותג קוואקר, ולמרות שהיא מתויגת בתור 'שבולת שועל לדייסה' היא מניבה את הדייסה הכי פחות מוצלחת: נטולת מרקם ואופי השוואה לשתי הצורות שמעליה. היא כן מצוינת בתור חומר גלם למאפים של בצק פריך: קרמבל, עוגיות, בסיס לטארט, וכן בלחמים (מחליפים ½ מכמות הקמח הרגיל במתכונים בשבולת שועל אינסטנט, עובד יופי), או במקום פירורי לחם וקמח בקציצות בשר וירק. בנוסף, היא יעילה מאוד להסמכת מרקים (פשוט מוסיפים ממנה לקראת הסוף – היא הרי מתבשלת בצ'יק) ופשטידות – שוב במקום הקמח.

דפי לזניה/קנלוני – נכון, לזניה וקנלוני הם נהדרים כמנות אפייה שמגישים ברוב כבוד והדר למרכז השולחן. אבל לא תמיד יש כוח להתחיל לסדר אותם יפה ולבנות את השכבות. פתרון הפלא שלי עבורם הוא פשוט ואלים: שוברים אותם לרסיסים גסים, ואותם מבשלים כאילו היו פסטה רגילה. התסטה שתקבלו תהיה רחבה ועבה, ואפילו יש לה שם איטלקי: מאלטאליאטי (מאל = רע, טאגליאטי=חתוך*. השברים האלו הולכים עם כל רטבי הפסטה, מרטבי שמנת, לעגבניות, לרטבים מבוססי שמן זית, ובמיוחד הן טובות לרטבים כבדים ועשירים בנוסח בולונז.

זרעים ואגוזים:

זרעי צ'יה – זרעי המרווה שלאחרונה הפכו לטרנדיים כיפיים בכל מה שקשור לגסרת ארוחת הבוקר- בעיקר יוגורטים, ביחד עם גרנולה וכמו כן משתלבים בכל מיני מאפים – כף מהם יכולה להוסיף מרקם מגניב לכל עוגה בחושה.

כוסמת – זה כתבה אחרת! אני רוצה ללמוד אותה לעומק ואביא לכם רעיונות מגניבים. בינתיים תקראו את הרעיונות של הילה אלפרט לגרגיר האירופאי.

שומשום – אני אוהב לקלות את שומשום, שזה אומר לשים במחבת מעל להבה בינונית (בלי כלום) ולערבב עד שהוא מזהיב קצת. את ברגע שהוא קלוי יש לו יותר טעם ואז תמצאו אותו נכנס לכל סלט (אפילו בטאבולה במקום הבורגול) מעל מוקפצים וכמובן מעל בורקסים ועוגות. אם יש לכם כמות ממש גדולה, אפשר לערבב שומשום עם סירופ סוכר ולהכין שומשומיות.

תבלינים:

עלי דפנה – נכנסים אצלי באופן אוטומטי לכל מה שמורתח – בעיקר מרקים וכמובן צירים ומיני צ'אי וחליטות, ויעילים גם כשמכינים חמוצים מכל מיני סוגים.

פלפל אנגלי – הוא גם טוב לכל מטרה בה שמים את עלה הדפנה. בגסרתו הטוחונה משתמש לתיבול מנות אורז ועוף במטבח הערבי. . הטיפ שלי: שימו אותו בפודינגים/קינוחים דביקים – עדיף הצורת אבקה (נהדר בעודגות ועוגיות) .. פעם הכנתי פנה קוטה של גלי דפנה ופלפל אנגלי ועפו עליה 😀

סומאק – הוא אחד התבלינים שאצלי נגמרים הכי מהר. אני שם אותו על כל דבר, ואני מתכוון כל דבר: במנות ריזוטו, בסלטים (נהדר בטאבולה או סלט עדשים, נהדר בכל מה שמכיל יוגורט), אפשר לפזר אותו מעל ירקות צלויים או כרובית מטוגנת ומנות עם עוף ודגים. הטעם והצבע שלו דוהים כשהוא נחשף לחום, אז מפזרים אותו רגע לפני ההגשה – ואפשר גם לשים קצת מסביב לצלחת על תקן קישוט אכיל.

מוצרי פטריות:

פטריות מיובשות – זה קל. משרים במים רותחים אז משתמשים בנוזל ובפטריות בכל מה שמתבשל – מרקים בעיקר (לפעמים יש בפטריות הללו חול אז לא משתמשים בתחתית של מי ההשריה). מתכון אתם רוצים? אז הטעם שלהם הולך נהדר עם כרובית. אז לוקחים כרובית אחת, חותכים לתפרחות, קולפים את הגבעול וגם אותו חותכים גס. את כל הכרובית החתוכה שמים בסיר עם הפטריות המושרות והנוזלים שלהן, מכסים במים ומביאים לרתיחה. מבשלים 10 דקות עד שרך ואז טוחנים בבלנדר למרקם חלק. אפשר להוסיף עוד שמן זית או חמאה למרקם אחיד יותר, ומתבלים במלח ופלפל כמובן.

פטריות משומרות – אתגר אמיתי. בתור ילד הייתי פשוט מנשנש אותן ככה בסבבה, ועכשיו בתור פחות ילד הן דיי נכחדו מהמזווה שלי. אבל זה לא אומר שאיןם בהן שימוש – מכיוון שהן כבר מבושלות מאוד, הן צריכות ללכת למנות בו גם פטריות טריות היו מתבשלות לגמרי (ובכן מאבדות את יתרונות הטריות שלהן). למשל המרק כרובית שצוין לעיל וכגללי תבשילים בבישול ארוך.

ממרח ושמן כמהין – אל תקנו בכלל, בזבוז כסף. גם משתלטים וגם מתקלקלים מהר אחרי הפתיחה. כאן הסבר מלא.

אחר:

שורש כורכום – הכלל לגבי הגרסה הטרייה של הכורכום היוא שלכל מקום אליו הייתם מכניסים כורכום מיובש אפשר להכניס גם טרי – פשוט מגררים אותו דק על פומפיה כאילו היה ג'ינג'ר והלאה אל התבשיל/מרק/מנת אורז/קארי/קדירה/מרינדה.

רסק עגבניות – יכול לחכות שנים לרגע הנכון לשימוש. כדאי לקנות אותו באריזות הקטנות כדי לא להישאר עם עודפים פתוחים. העניין איתו הוא שחייבים לתת לו טיגון קצר שמרענן את הטעם המשומר שלו, וגם חשוב להשתמש בו במשורה שלא ישתלט יותר מדי. אני אוהב אותו במרקים, מאפי בשר כמו מוסאקה, במתכונים אסיאתיים (כן!) וכמובן כבסיס הטעם לקובה סלק של סבתא.

מיונז – פעם היה לי מדור בנענע10 שהוקדש אך ורק למיונז. כתבתי משהו כמו 56 מתכונים שמשתמשים בו בכל מיני צורות, והכנסתי אותו לעוגות, קציצות, פשטידות, מאפינס, קראמבל (אל תשאלו למה) ובתור ציפוי לדגים אפויים/מטוגנים או כרובית בתנור, וכמובן בתור רוטב לסלטים.

חמוצים – מלפפונים חמוצים עוברים תהליך של כבישה/תסיסה במהלכו טעמם משתנה. מה שאף אחד לא גילה לכם הוא שמי החמוצים הם חומר גלם נהדר – אני משתמש בהם לשדרוג מיונז יוגורט וצזיקי, וכמובן בסטלי טונה שונים. מעבר לכך פשוט תפרסו אותם דק ושימו בסנדביץ'.

דובדבנים מיובשים – יכולים לבוא במקום צימוקים בכל מתכון.

מבחינתי הכתבה הזו לא הסתיימה – אם יש לכם חומר גלם שהייתם רוצים לראות כאן רק תגידו! ושתפו בתגובות בשימושים שאתם אוהבים למצרכים בכתבה 😉